בעולם שמרוויח מחולי,
תלות בתרופות
והתמכרוית למזון
להיות בריא זה אקט ריבוני
עקבו גם ברשתות
בחיים לא האמנתי שאצליח לרדת
מהתרופות ולרפא את עצמי
הרופאים אמרו שזה בחיים לא יקרה
בזכות הפודקסט שיניתי את כל החשיבה שלי על חשיפה לשמש, תזונה, בריאות, והחיבור לטבע
אתם משתפים
אחרי 6 שנים בלי מחזור
החלטתי להפסיק לקחת גלולות
וללמוד את התהליכים הטבעיים בגוף שלי
חופש אמת וריבונות אישית
רק אני יכול לדעת מה נכון עבורי,
עבור הגוף שלי ועבור החיים שלי
הכח והבריאות האולטימטיבית מגיעים כשאני מחליט,
כשאני בוחר, כשאני מבין, כשאני פועל
לא נועדנו להיות חולים, לא לקחת כדורים, לא להיות עם כאבי בטן, לא דכאון, לא חרדה, לא בעיות בעור, לא עייפים, לא כאבי ראש, מצב רוח ירוד ועייפות תמידית.
אולי הלכנו לרופא והוא אמר שזה כלום.
אולי הציעו לנו לקחת כדור וזה העביר את הסימפטום. כמו קסם, אבל זה לא קסם.
זו עוד דרך להתעלם מעצמנו.
הגוף מרפא את עצמו, אנחנו יודעים את זה כשהוא מרפא פצע, זה לא שונה עם כל סימפטום אחר, פשוט צריך לא להפריע לו לעשות את מה שהוא יודע לעשות.
והתרגלנו להפריע לו עם תזונה לקויה, חוסר שינה, חיים בישיבה, חשיבה שלילית, לחץ, רחוקים מהטבע ומהשמש.
כל בעיה פיזית או רגשית היא בקשה לשינוי והזדמנות -
הגוף מדבר אליי עם כאב וחוסר נוחות, פיזית ונפשית.
אני יכול ללמוד, להקשיב ולהתפתח או שאני יכול לסבול ולהתעלם.
על ריפוי עצמי
איך כל ביס שאני אוכל משנה את הביולוגיה שלי
מאז ההמצאה של מזון אולטרה מעובד, החולי, הדכאון, החרדה, העייפות, ההשמנה, בעיות הקשב ועוד, כולם בעלייה מתמדת.
אחרי מליוני שנים שבהם בני האדם אכלו את אותם המזונות, סובבנו את הגב לתזונה ששירתה אותנו לאורך כל האבולוציה.
אנחנו אוכלים זבל, בעטיפות יפות, מאמינים לסיפורים והצהרות הבריאות על האריזות ולמרות התחושות הלא טובות בגוף ובנפש משכנעים את עצמנו שזה בסדר, שחיים רק פעם אחת, שמותר להנות והכל בסדר.
אנחנו כבר לא יודעים מה אנחנו אוכלים,
אנחנו חיים בעולם בו תרופות, אוכל ממפעלים ותוספי מזון יותר הגיוניים בעינינו
מאשר לאכול מזון מהטבע:
פירות, ירקות, דגנים מלאים, קטניות, בשר, דגים, ביצים.
למה סביבה מנצחת כח רצון
בעולם של הסחות דעת אדם לא יכול לגלות מי הוא, למצוא את הייעוד שלו,
להגשים את עצמו ולהחליט מה נכון עבורו.
כדי להתפתח בעולם מלא ברעש אני צריך להתנתק מכל מה שאני מכיר ואז להתחיל להבין
מה אני רוצה ולשמוע את הקול הפנימי שלי.
אנחנו רגילים לרצות אחרים כדי להשתלב, לפחד מכישלון, להתבייש ברצונות האמיתיים שלנו, לחוש אשמה כשאנחנו לא עושים את מה שהסביבה מצפה מאיתנו.
כשאלו החיים, אנחנו מחפים עם אורח חיים שמעניק לנו דופמינים מהירים (סוכר, מסכים, אלכוהול, סמים) אשר מסיחים את דעתנו מלדייק את החיים שלנו.
כל האתגרים בחיינו נועדו בשבילנו, בשביל שנתפתח, ואם משהו שלילי קורה לי שוב ושוב כנראה שעוד לא למדתי את השיעור.
אנחנו מנסים למנוע חוויות שליליות, אך ההתפתחות שלנו נוצרת מחוויות שליליות.
אנחנו יוצרים את המציאות שלנו עם כל מחשבה, רגש, התנסות בחירה ואמונה.
אלו מובילות לאנשים איתם אנחנו מבלים, לתחושת המסוגלות ומשפיעות על הערך העצמי.
כל אלו יוצרות את הזהות שלי,
כל בחירה משנה.
בעל הפודקאסט העצמאי המושמע בישראל ״תחושת בטן׳', מנחה מרחבי התפתחות, סופר ומנחה
במשך שנים הייתי חולה במחלת עיכול כרונית, סבלתי מבעיות בריאותיות ורגשיות,
לא הבנתי למה אלו התפתחו לי באמצע החיים, גם לא הרופאים.
שנים לקחתי תרופות, הרגשתי לא טוב, וחשבתי שאי אפשר לשנות את המצב.
אחרי שנים עם חולי, החלטתי לקחת את המושכות לידיים שלי.
בחצי העשור האחרון חקרתי את עולם הבריאות, וגיליתי שבעולם שמרוויח מחולי ותלות בתרופות אף אחד לא ירפא אותי חוץ ממני.
התחלתי לחקור את הבריאות שלי, הפיזית והרגשית, התפתחות אישית ואת הדרכים ליצור שינוי במטרה להבין איך לשפר את חיי. קראתי אין ספור ספרים, מאמרים ומחקרים, ראיינתי עשרות מומחים ובדקתי על גופי דרכי טיפול לא שגרתיות, עד שזה עבד.
וחזרתי להיות אדם בריא.
מאז אני ממשיך לחקור את הקשר בין הבחירות שלנו, המשברים, האמונות, המחשבות, וההרגלים לבריאות שלנו.
