top of page

״האשליה של רפואה מבוססת מדע״

בגיל 20, במהלך השירות הצבאי שלי אובחנתי במחלת מעי דלקתית הנקראת קוליטיס כיבית, הרופאים אמרו שהיא כרונית, שאין אפשרות לרפא אותה, שאאלץ לקחת תרופות כל החיים שלי.

במשך שמונה שנים חייתי עם המחלה, לקחתי תרופות 3 פעמים ביום, ועם הזמן יותר ויותר כדורים נוספים לתופעות הלוואי הנלוות של התרופות.

 

שנאתי את המציאות, שנאתי להיות חולה, לא להרגיש טוב, לא לשלוט בגוף, לא להבין למה הוא ככה. 

כל השנים הללו חיכיתי וקיוויתי שהרפואה והמדע ימצאו סוף סוף את הפתרון למצב שלי.

 

אחרי שמונה שנים עם המחלה נחשפתי לידע שעוד לא נחשפתי אליו בעבר, ידע על ריפוי עצמי.

עדויות ביו-טיוב מאנשים שריפאו את עצמם כמעט מכל מחלה אפשרית.

מאמרים של רופאים מזן אחר שעוד לא פגשתי, על הקשר בין תזונה, לדלקת ולרוב המחלות (דלקת היא הבסיס של רוב המחלות).

מחקרים על תזונה, פזיולוגיה, הורמונים, שמש, כימיקלים, טבע, מחלות ועוד.

 

הבנתי שאולי אפשר לרפא את המחלה שלי.

מאותה התובנה, המשכתי לחקור, לקרוא, להאזין, לפגוש ובעיקר להתנסות על גופי בכל דבר שלמדתי.

תוך מספר חודשים ריפאתי את עצמי מהמחלה. הרופא לאחר הקולונוסקופיה היה חסר מילים.

 

כשיצאתי מהבדיקה, הייתי בעננים, עשיתי את זה! עשיתי את הבלתי אפשרי, ריפאתי את עצמי מהמחלה.

 

אך השמחה החזיקה למספר דקות בודדות, ואז עלו בי שאלות:

 

1 - למה נהייתי חולה מלכתחילה?

2 - מה בדיוק עשיתי כדי שהגוף שלי ירפא את עצמו?

3 - איך אני דואג שזה לא יחזור לי בחיים?

4 - למה אנשים נהים חולים כל הזמן, יותר ויותר?

5 - למה אין שיח על ריפוי עצמי?

 

השאלות הללו הביאו אותי לכתוב את הספר הראשון שלי ״חוקי בטן״ ולהתחיל את הפודקאסט.

משם המסע רק ממשיך, התובנות מתעצמות, וההבנה על חולי וריפוי רק מתבהרות.

 

אבל חולי לפני הכל הוא עניין תודעתי, אנחנו חיים בעולם שמעודד חולי, השיח על חולי, תרופות ובתי חולים קודמים לשיח על ריפוי, רפואה מונעת, המשמעות של תזונה ואורח חיים בריא.

 

אנחנו חיים בעולם בו מזמינים אנשים דרך שלטי רחוב לגלות מחלות.

בואו להיבדק לסרטן השד, לסרטן המעי, מחלות נשים, מחלות מין או פשוט להעלות את המודעות למחלות קיימות כדי לנרמן אותן



ואם זאת שיש חשיבות באבחון, אין שום מילה על השינויים באורח חיים שיכולים למנוע את המחלות הללו מלכתחילה. ושלא נדבר על הנזקים הנלווים לבדיקות הפולשניות או המייננות והתרופות.

 

כדי לענות על השאלות הללו צריך להכיר את ההיסטוריה של הרפואה האלופתית (הרפואה המערבית).

 

הרפואה האלופתית כהגדרתה היא מערכת בה רופאים ואנשי מקצוע אחרים בתחום הבריאות (כגון אחיות, רוקחים ומטפלים)  מטפלים בתסמינים ומחלות באמצעות תרופות, הקרנות או ניתוחים. 

 

בעצם מטרת הרפואה האלופתית/מערבית היא לא לרפא, אלא לתת מענה ולעזור לחולים לשמור על חיים מופחתי סבל באמצעות תרופות.

שימו לב לההגדרה - היא לא מציעה ריפוי - אלא טיפול בסימפטומים באמצעות תרופות.

האם זה תמיד היה ככה? האם תמיד הטיפול התרופתי, הבדיקות הפולשניות, החיסונים והתרופות היו כל כך דומיננטיים?

 

אנחנו מחונכים להאמין שהרופאים היחידים המוסמכים לתת לנו טיפול רפואי ומידע בריאותי אמין הם מי שסיימו בתי ספר אוניברסיטאיים לרפואה, בעלי תואר .D.M, בעוד שהרפואה הטבעית (הוליסטית) נתפשת בעיני רוב הציבור כפחות אמינה.

היא נחשבת במקרה הטוב כבעלת ערך מוסף ״משלים״ (רפואה משלימה) אבל בוודאי שלא כתחליף שווה לרפואה הרגילה ובמקרה הגרוע, כשרלטנות חסרת בסיס ראייתי. זה לא תמיד היה כך.

 

ברפואה המערבית, עוד מאז ימי היפוקרטס, ובעיקר במאה ה-18 וה-19, שלטו שתי אסכולות עיקריות:

  1. הרפואה הטבעית (בעיקר הומאופתיה, אוסטאופתיה ונטורופתיה), שגישתם היתה לחזק את מערכות הגוף כדי שהמטופל יתגבר בעצמו על המחלה.

  2. הרפואה הרציונלית, שהתבססה על תיאוריה, דרך התמקדות באנטומיה והביוכימיה של הגוף. הרופאים שעסקו בשיטה זו האמינו שהרופא צריך לנטרל את המחלה מהגוף בצורה אגרסיבית, וכדי להשיג זאת הם התבססו בעיקר על הדברים הללו: א. מתן רעלים כגון כספית ועופרת. ב. ניתוחים. מכיוון שהטיפולים היו מאד אגרסיביים, הרבה חולים מתו דווקא מהטיפול ולא מהמחלה.

 

למרות חילוקי הדעות הקשים בין שתי האסכולות הנ”ל, נשמר האיזון ביניהן עד תחילת המאה ה-20.


אז איך הגענו למצב בו הטיפול הרפואי היחיד שמוצע הוא ע”י מערכות בריאות מאד לא טבעיות, מאד יקרות, מאד אינטרסנטיות, המכריזות על עצמן כרפואה מבוססת מדע, ומושתתות, על תיאוריות שחלקן לא הוכחו ולגבי חלקן יש טיעונים כנגד הרלוונטיות שלהם?




במאה ה-19 התפתחה ההומאופתיה בארה”ב והפכה למאוד מקובלת.

עד הרבע האחרון של המאה ה-19, עסקו כ-8% מהרופאים בארה”ב בהומאופתיה.

הומאופתים רבים למדו בבתי ספר לרפואה אלופתי ומספרם הגדול הביא לכך שהומאופתים פתחו בתי ספר משל עצמם או שנפתחו מחלקות להומאופתיה בבתי ספר אחרים לרפואה. 

 

ב-1849 בזמן מגיפת החולירע, ההומאופתים בסינסנטי הצליחו כל כך בטיפול באנשים שהם פרסמו בעיתון כל יום את רשימת המטופלים שלהם – שמות וכתובות של אלו שהחלימו ואלו שנפטרו. רק 3% מ-1,116 הפציינטים שטופלו בהומאופתיה נפטרו, בעוד 48%-60% נפטרו לאחר טיפול רפואי אלופתי. 

 

מלבד טיפול אפקטיבי במחלות מדבקות, ההומאופתיה הציעה טיפול במגוון מחלות אקוטיות וכרוניות.

ככה שעם זאת שהפופולאריות של ההומאופתיה בארה”ב הייתה ברורה – אין לכך כמעט תזכורת בספרי ההיסטוריה של הרפואה המודרנית באמריקה. 

כשהומאופתיה כבר מוזכרת, משייכים אותה לשרלטנות, מדע “פלצבו” ולא של תרופות “אמיתיות”.


ההתחלה של הציד

 

ב-1847 הקימו הרופאים הלא הומאופתים את האיגוד הרפואי האמריקני (AMA).

ובמהלך אסטרטגי החליט ה- AMA לאפשר לבוגרי בתי הספר להומאופתיה להצטרף אליהם

כל עוד הם מגנים את ההומאופתיה או לפחות לא עוסקים בה - צעד ראשון של דיקטטורה רפואית?

 

רופאים שעסקו בהומאופתיה הוצאו מכל האגודות הרפואיות, וה-AMA הוציא קוד אתי לפיו חברותם של רופאים אורתודוקסים באיגוד תוסר אם יפעלו בשיטה אחרת. 

 

אסור היה לרופא שרצה להיות חלק מהאיגוד לעסוק בהומאופתיה, להתחבר, לייעץ או אפילו להתייעץ ברופא שפועל כהומאופת (בלי קשר לרצון המטופל). עבירה על כל איסור הובילה לשלילת חברות באיגוד.

 

השתלטות הרפואה האלופתית על הממסד הרפואי בעולם המערבי היא תוצאה של שילוב אינטרסים של הרופאים האלופתים ואינטרסים של אנשי עסקים העשירים ביותר בארה”ב באותה התקופה – ג’ון ד. רוקפלרג’יי. פי. מורגן ואנדרו קרנגי.

 

בעזרת כספם והשפעתם, בשיתוף ראשי האיגוד הרפואי האמריקאי, הצליחו רוקפלר, מורגן וקרנגי להוציא לפועל תוכנית עסקית, שהפכה את הרפואה לתעשיה שמכניסה רווחים אדירים לחברות התרופות והחיסונים, ליצרני הציוד הרפואי ולהרבה גורמים נוספים הקשורים לתעשיה זו.

 

השתלשלות אירועים ששינתה את המערכת היחסים של בני האדם עם גופם, מוחם והחיים עצמם.

 

בסוף המאה ה-19, ג’ון רוקפלר שהתעשר מעסקי דלק, נכנס גם לתחום הרפואה. התרופות הראשונות לשיכוך כאבים והורדת חום נעשו מתוצרי לוואי של זפת. ב-1901 ייסד רוקפלר את המכון למחקר רפואי.

 

ב-1883 נוסד כתב העת של AMA (האיגוד הרפואי האמריקאי), שמוכר כיום בשם JAMA – ז’ורנל האיגוד הרפואי האמריקאי בשנים 1924-1899 היה ג’ורג’ סימונס העורך הראשי של כתב העת, והוא הפך את האיגוד ואת תפקיד העורך לעסק רווחי ביותר. הוא נתן הכשר למוצרים של חברות בתמורה לפרסומים של אותן חברות בכתב העת של האיגוד.במשך שנים שילמו חברות התרופות לסימונס שוחד בסכומי עתק, כדי לקדם מוצרים שיעילותם או בטיחותם אפילו לא נבדקו.

חברות הטבק הפכו להיות בין המפרסמים הגדולים ביותר ב-JAMA, למרות שכבר אז היו מחקרים אשר הצביעו על קשר ישיר בין עישון לסרטן ריאות.




ב 1904 יזם ה-AMA את הקמת המועצה להשכלה רפואית שנועדה לעצב מחדש את החינוך הרפואי בארה”ב לפי תפיסת העולם של הרפואה האלופטית.

 

ב-1905 ייסד קרנגי את קרן קרנגי לקידום החינוך.

ב-1908 פנה איגוד הרופאים לקרן קרנגי לקידום החינוך בבקשה שיעשו סקר על החינוך הרפואי באמריקה. המטרה היתה לקדם את הרפורמה שלהם ולהאיץ את חיסולם של בתי ספר אחרים לרפואה שלא יעמדו בסטנדרטים החדשים. המשימה לביצוע הסקר הוטלה על מורה בשם אברהם פלקסנר. דו”ח פלקסנר התפרסם ב-1910 והיו לו השלכות מרחיקות לכת לגבי לימוד וחינוך הרפואה בארה”ב;

בשנים 1925-1910 יותר מ-10,000 הרבליסטים איבדו את מקומות עבודתם.בשנים 1940-1910 נעצרו יותר מ-1500 כירופרקטים והועמדו לדין באשמה שעסקו בשרלטנות.בשנים 1923-1910 נסגרו 20 מתוך 22 בתי ספר לרפואה הומאופתית.

תוך כ-20 שנה מפרסום הדו”ח קיבל ה-AMA לידיו את כל השליטה על הטיפול הרפואי בצפון אמריקה. 

ב-1913 ייסד ה-AMA מחלקת פרופגנדה שמטרתה היתה לתקוף בכלי התקשורת כל שיטת ריפוי בלתי קונבנציונלית ואת כל מי שעוסק בה.

ב-1925 הפכה מחלקה זו ללשכת החקירות, שמטרתה העיקרית היא לעקוב ולרדוף אחר רופאים שעדיין משתמשים ברפואה טבעית ולשלול את רשיונם. 

בשנים 1949-1924 היה מוריס פישביין עורך ה-JAMA והוא השתמש בתפקידו לרמוס כל אדם או שיטה אשר איימו בצורה כלשהי על האינטרסים של AMA ושל כל מה שקשור לרופאה המקובלת.בכהונתו הוא רדף ללא הרף את הכירופרקטים אותם כינה “כלבים מוכי כלבת” ו”רוצחים”.ביחד עם מחלקת החקירות והתעמולה של האיגוד ניהל פישביין מסעות רדיפה שיטתיים שמטרתם היא להכחיד רופאים ושיטות אשר הצליחו לרפא חולי סרטן.


הם הצליחו לדכא כ-12 שיטות טבעיות לריפוי סרטן שהתפתחו אז.

בין הנרדפים היו גם:– ד”ר רויאל ריימונד רייף שפיתח מכשיר תדרים מדהים לריפוי, כולל סרטן.

– הארי הוקסי שפיתח משקה ריפוי מיוחד כנגד סרטן.

– ד”ר מקס גרסון, מפתח שיטת גרסון.

– ד”ר ארנסט קרבס שגילה את האמיגדלין גליקוזיד שקרא לו ויטמין B17. 


במקביל לרדיפות אחר גורמים מתחרים חל תהליך של השתלטות על מרכזי הלימוד והמחקר לרפואה:

קרנגי, רוקפלר ומורגן תרמו סכומי כסף אדירים לבתי-ספר לרפואה, בתי חולים ומעבדות מחקר, ובתמורה התאפשר להם להכניס אנשים שלהם למועצות המנהלים באותם ארגונים.קרן רוקפלר, שבשנות ה-20 של המאה ה-20 היתה הקרן הפילנטרופית הגדולה בעולם, תרמה רק לבתי-ספר לרפואה ולבתי-חולים שעזרו בקידום תרופות אשר הכניסו רווחים נאים לאותם בעלי ההון.המענקים העצומים שקיבלו כל האוניברסיטאות הגדולות, אפשרו להן לבנות בניינים חדשים, לאבזר את מעבדות המחקר בציוד יקר ולשכור את המורים הטובים ביותר. 

אך זה חייב אותן לקדם את הרפואה המבוססת על תרופות פטנט סינטטיות.תוכניות הלימוד עודכנו כך שהוצא מהן כל אזכור לשיטות ריפוי טבעיות, צמחי מרפא וחשיבות התזונה לבריאות.

תהליך נוסף שקרה במקביל היה השתלטות ההון על רשויות הבריאות והתקשורת:

רוקפלר הצליח לשתול את אנשיו בכל הסוכנויות הפדרליות הקשורות לבריאות ובמקביל הוא הצליח גם לגייס אנשי תקשורת.





לדוגמא: הייז שולצברג שהיה אז המו”ל של הניו-יורק טיימס, הפך להיות אחד מאנשיו הקרובים של רוקפלר והוא דאג לכך שלא תתפרסם בעיתון שום כתבה אשר עלולה היתה לפגוע במכירת תרופות.

בכל המקרים בהם היה צורך באותם עיתונים בעדויות רפואיות שיתאימו לאינטרסים של בעלי ההון, דאגו ב-AMA לספק להם רופאים שהיו מוכנים להעיד, גם כאשר לאותם רופאים לא היה מושג כלשהו לגבי המוצר הספציפי או כאשר למוצר לא היה כל ערך רפואי.


זה לא הכל, אבל נראה לי שאתם מבינים את הפואנטה.

המצב היום בעולם הוא כזה; רוב אוכלוסיית העולם חולה והסטטיסטיקה בעליה חדה:

מחלות כרוניות 50%, מחלות אוטואימוניות 25%, דכאון וחרדה 10%, השמנה (obesity) 16%.

 

אני לא כותב את כל זה כדי לפגוע בשמם של אנשים/רופאים שכוונתם היא נפלאה.

רפואת החירום והשיקום היא אקוטית, ולא חסרים רופאים שעושים עבודת קודש. אך בכל מה שקשור למחלות שנובעות מאורח החיים שלנו, משהו צריך להשתנות.

 אם המצב היה שונה, כנראה שלא הייתי חולה בעצמי כל כך הרבה שנים.

אם הזדעזעתם מהתוכן הנ״ל חשוב גם להיות שמחים ואופטימיים כי ללא אתגרים אין התפתחות.

כנ״ל לגבי אתגרי הבריאות, מחלה היא מתנה אם אדם עושה את השינויים הנדרשים כדי לרפא אותה. לכן טיפול סימפטומטי תרופתי לרוב מונע את ההתפתחות הזו.

 

אחרי שנים עם תרופות גיליתי שרוב תהליכי הריפוי מתרחשים בתוכנו, עם שינויי התזונה, אורח החיים, החשיבה ועם תרופות מהטבע. לכן אני עושה מאמץ לחלוק את הידע והחשיבות של חיים בריאים וריפוי עצמי מאז שריפאתי את עצמי.

אספר גם שלמדתי והרווחתי בשנים האחרונות המון ממטפלים ברפואות המזרח (איורוודה, סינית ויפנית) גיליתי שאפשר לרפא כמעט כל מחלה, בצורה טבעית, ברכות ואהבה.

 

ולמי מכם שרוצה ללמוד איך לצאת למסע ולרפא את עצמו - גוף, נפש תודעה

קורס חדש באקדמיה של תחושת בטן, להבריא את עצמי - קורס ריפוי עצמי,

שעוסק ביכולת שלנו לרפא את עצמנו

זה קורס מקיף שעוסק בנו, בהתפתחות שלנו, בגופנו, באישיות שלנו ובדרך המדהימה להתפתחות שנקראת מחלה, אם, אנחנו בוחרים להתעורר, לפעול ולעשות את השינוי המיוחל.





36 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page