במאות השיחות שהיו לי עם אנשים במשך השנים בנוגע לבריאות אני מזהה שוב ושוב מספר חששות.
מצד אחד כולם רוצים שינוי, או לפחות מבינים ששינוי נדרש, כולם רוצים לשפר את ההרגשה הכללית, ומבינים לאט לאט שאין ברירה אלא לבחור לחיות "בריא" בשביל להשאר בריא, להמנע מבעיות רפואיות ולהרגיש טוב.
אז אולי השאלה הראשונה והמתבקשת היא: ״האם אני מרגיש טוב?״
האם אני אנרגטי או עייף? האם אני סובל מכאבי ראש? האם העיכול שלי עובד טוב? האם מצב הרוח שלי יציב או שאני בדכאון וחרדה על בסיס די קבוע?
עם כל זאת, ועף על פי שהרבה מהפעמים התשובה לשאלה ״האם אני מרגיש טוב?״ היא לא. לפחות אחרי שיחת עומק שגורמת לאנשים להודות שלא.
עדיין יש את החשש שאורח חיים בריא יפגע להם בחופש.
״אני רוצה להיות חופשית״ לאכול מה שבא לי, לצאת לשתות עד מאוחר ולהנות מהחיים בלי להרגיש שאני בסגפנות או בחוסר.
התחושה העיקרית היא, שחיים בריאים הם חיי הקרבה.
כשאני מוצא את עצמי בחברת אנשים באירועים חברתיים (זה לא קורה המון) הם בפליאה על היכולת שלי לסרב לפיתויים או להמנע מהדברים שנראים להם כה מגרים ואלמנטריים.
אם זה אלכוהול, סיגריות, סמים, קינוחים, מזון מעובד, שאני נמנע מהם באירועים הללו ואם זה בחוויית חיים שלי ביומיום שאני עושה והם לא כמו חיים ללא ספורט, ימים ללא ביקור טבע או בשמש, לילות ללא שינה לטובת בילוים או צפייה בסרטים וכן הלאה. דווקא על זה הם ״מקנאים״ הם רוצים גם אבל ״אין להם כח, אין משמעת, אין יכולת, אין זמן ואין מושג איך להתחיל״.
אני מזהה עם השנים שעבורי חווית החולי איתה התמודדתי ככ הרבה שנים הייתה מתנה. כמובן שהיא הייתה סיוט רוב שנות העשרים שלי אבל ההחלמה, הבריאות האיתנה שיצרתי, האדם שהכפתי להיות והחופש שגיליתי הפכו אצ המצב הזה למתנה.
אם זה לא מובן מאליו , חשוב להגיד, שזה שהייתי בחולי ככ הרבה שנים, מעיד על כך שאדם בריא לא הייתי רוב חיי, מסוגלות גבוהה לא הייתה לי, גם לא מוטיבציה, משמעת וכל דבר אחר שנראה לכם עכשיו רלוונטי כדי לעשות את השינוי שאולי גם אתם רוצים או תרצו לעשות.
החולי הייתה הזדמנות עבורי בכדי להבין כמה חשוב להיות בריא.
עם זאת, לא צריך לסבול ממחלה כרונית/אוטואימונית כדי להזכר כמה נורא זה להיות חולה.
רובנו חווינו בחיינו חולי, כל אחד בצורות שונות: שפעת, דלקת גרון, חום, מכת שמש, מיגרנה וכן הלאה.
כשזה המצב, פתאום שום דבר לא מעניין אותנו בחיים הללו חוץ מלקבל בחזרה את הבריאות שלנו.
את מה שאני הולך להגיד עכשיו, אני לא כותב כדי להפחיד אתכם, אלא באמת רק רגע כדי לשתף אתכם ולגרום לכם לחשוב על נדבך נוסף. אולי היום את מחשיבים את עצמכם בריאים. כי על פניו או על הנייר אין לכם בעייה רפואית מוגדרת. מה שכן, לפי נתונים של משרד הבריאות העולמי, רוב אוכלוסיית העולם סובלת מבעיה רפואית כלשהיא, כמעט חצי מהאוכלוסייה בעולם סובלת ממחלות כרוניות וכן הלאה. עוד היא אומרת שהמחלות החדשות הם מחלות אורח חיים. כלומר לרפואה המערבית אין הרבה מה לעשות. ככה שהכל בידיים שלנו.
אז אולי אתם בריאים עכשיו אבל מה הלאה? אולי אתם אומרים לעצמכם, אני חי בכאן ועכשיו, חיים רק פעם אחת. מקסימום אהיה חולה כשאהיה זקן. אז אני מזמין אתכם לעצור רגע ולחשוב על ההורים/הסבים שלכם. אני כרגע חושב על שלי. האם יש להם מחלות? בעיות רפואיות? האם הם נוטלים תרופות באופן קבוע? האם נראה לכם שהם בסדר עם זה כי הם כבר מבוגרים? איך משפיע עליהם החולי? האם הם בחופש כי הם איפשרו או עדיין מאפשרים לעצמם את מה שבא להם ליד? את מה שהסביבה עושה? את כל מה שמפתה?
אם הם חולים, סובלים מהבריאות, ועדיין מבסוטים מהחיים, מבלי להתעלם מהכאב הרגשי העמוק אז אולי הם עדיין בחופש. אבל בינינו אי אפשר לא להיות בריא ועדיין להיות חופשי.
החופש שבבריאות היא אמת. עם עצמנו. היא התיעדוף שלי כאדם, כישות על מול שלל החוויות, הפיתויים והאנשים שבחיי. היא הבחירה לבחור את מה שנכון עבורי בכל עת כדי שאוכל להגשים את עצמי, את חיי המשפחה שלי, החברויות, הגוף שלי, האנרגיה והעשייה שאני באמת רוצה אם הייתי מאפשר לעצמי לחלום באמת מבלי לגדוע אותם לפני שהם התחילו.
הבריאות הזו היא חופש. הבעיות הכרוניות, אלו שהם תוצר של הבחירות שלנו. החל מבעיות עיכול עד עייפות, חולשה, השמנה, בעיות עור, כאבים בגוף וכן הלאה. כשאני סובל מהבריאות שלי, כשכל שני וחמישי יש לי כאב ראש, כאב גב, כאב בטן, לילה ללא שינה, עצבים, עצבות, חרדה והרשימה עוד ארוכה אני כבר לא בחופש. ועם הבעיה הופכת לכרונית, אני כבר אף פעם לא בחופש.
ואם הדרך היחידה שלי להשיג רגע קטן של חופש, הוא הביס מהסוכר, השאכטה או הדרינק. זה לא באמת חופש. זה נקרא בריחה מחיים שאין בהם חופש.
הרי הדרינק או הביס אם לא המהות.
המהות היא האם זה באמת מה שאני רוצה? האם זה באמת עושה לי טוב? האם אני אומר שאני רוצה משהו אחד ומתנהל אחרת בבחירות שלי.
אני לא רוצה ביס או שאכטה, אני רוצה להגשים את עצמי ולייצר עבורי חיים שהם התגשמות של המחשבות שלי. אולי בא לי לעבוד בעבודה מדהימה ולטייל בעולם? אולי אני רוצה זוגיות טובה? אולי בא לי להיות עצמאי? אולי כל חיי חשבתי שאהיה משהו אחד ואני משהו אחר?
איפה הפתרון? הוא לא בלהשתכר, באוכל או בשופינג. הוא נמצא בבחירות הנכונות שיביאו אותי להיות אדם שאוהב את החיים ומגיע לאופוריה בלי עזרים לא בריאים.
אני לא יודע איך הייתי מגיב אם הייתי קורא את זה לפני עשור. אני יודע שאלו חוויות החיים בהם לקחתי חלק ולמדתי מאחרים שגרמו לי לזהות את הפוטנציאל העוצמתי של החיים דרך הבחריות המיטיבות שלי.
למדתי שכשאני מוותר על מזון שלא עושה לי טוב אני מרגיש טוב ואז קל לי לקום מוקדם, לשים מוסיקה ולרקוד, או לעשות אימון או מדיטציה שאחרי זה משאירים אותי עם חשק להגשים חלומות.
זיהיתי שהערך העצמי שלי עלה ועולה כל פעם שאני בוחר בחירה שמשרתת אותי לטווח הארוך לעומת בחירות שיש בהם סיפוק מהיר ואז חרטה אחכ כמו סמים, אלכוהול, סוכר או סטוץ.
למדתי שכל בחירה קטנה משנה את מי שאני, את כמה שאני מאמין בעצמי, ואיך היא פיתחה אצלי, אחרי שנים של חוסר ערך, אמונה ומסוגלות - זהות חדשה וזו בריאות אמיתית ופה טמון החופש האמיתי.