את המסע שלי להחלמה מהמחלה ממנה סבלתי במשך שנים התחלתי לפני יותר מחצי עשור.
הדבר הראשון שהביא אותי לצאת לדרך הייתה ההבנה שאפשר להחלים ממחלות (כמעט כל המחלות ככל הנראה) והצעד השני היה לגלות דרכים פוטנציאליות ולא שגרתיות, וגיליתי שיש לא מעט.
אחת הראשונות הייתה שיטת הריפוי העתיקה הנקראת אפיתרפיה
אפיתרפיה היא שיטת ריפוי בת אלפי שנים המשתמשת בתוצרים שונים של הדבורים, החל מדבש, פרופוליס, פולן, דבש מלכות וכלה בארס הדבורה בכדי לרפא מגוון של מחלות.
מקור השם הוא מהשפה היוונית: המילה אפיס פירושה דבורה ואילו המילה תרפיה פירושה ריפוי.
השימוש בארס לריפוי נכלל תחת מונח הנקרא הורמזיס
הורמזיס (מיוונית: hórmēsis - תנועה מהירה) הוא מונח בטוקסיקולוגיה המציין תופעה בה לכמות קטנה של רעל או רעלן יש דווקא אפקט ביולוגי מיטיב.
ניתן לשער כי הרעלן גורם להפעלת מנגנוני הגנה ותיקון המצליחים להתגבר על האפקט השלילי ואף להיטיב, "מה שלא הורג- מחשל".
הרופא הראשון שטיפל באמצעות ארס הדבורים היה היפוקרטס, "אבי הרפואה המודרנית" (377-460 לפנה"ס). מאז ולאורך ההיסטוריה טיפלו רופאים רבים באמצעות הארס ואף ערכו מחקרים וכתבו מאמרים וספרים המתארים את הצלחותיהם בטיפול באמצעות הארס במגוון מחלות.
הטיפול בארס דבורים מסייע לריפוי ולהקלת מחלות הנחשבות חשוכות מרפא, מחלות שהרפואה המודרנית לא מצאה עבורן פתרון
המרכיב העיקרי בארס הדבורים הינו המליטין – המהווה 50%-40% מהארס. המליטין גורם לגירוי במערכת העצבים ומפעיל אותה. הוא חומר אנטי-דלקתי חזק פי ארבעה מקורטיזון. כמו כן הוא גורם לאפקט הגנה על החלבונים בפלזמת הדם ומשפיע על קרישת דם. מליטין מדכא היווצרות של רדיקלים חופשיים הנחשבים כתורמים להיווצרות נזק לבריאות.
חומרים אחרים בארס כוללים מוליכים עצביים (נוירוטרנמיטרים) כדופמין, נוראדרנלין וסרוטונין, חומרים המשפיעים על הלב והדם (קרדיופפטיד, היסטמין) חומרים אנטי דלקתיים (אדולפין, מליטין) ועוד.
הארס מגרה את מערכת החיסון לפעול ועל ידי כך לרפא דלקת. הארס פועל בצורה ישירה על ידי החדרת חומרים אנטי דלקתיים המדכאים דלקות בכל הגוף, ובעקיפין על ידי עצבוב ההיפותלמוס האחראי על מערכת העצבים האוטונומית ,המערכת האנדוקרינית, על תגובה לגירויים, וויסות תהליכים בגוף ועוד. הארס מעורר הרבה מערכות בגוף וזו הסיבה שהוא יעיל לטיפול במחלות ותסמינים רבים כל כך.
התנסתי לראשונה באפיתרפיה בישראל, אצל אישה בשם אורית קדר, אשר ריפאה את עצמה ממחלה אוטואימונית קשה בעזרת הדבורים. המפגש איתה מילא אותי בהשראה. אך מכיוון שחייתי באותו זמן בניו יורק מצאתי מטפל בצפון ניו יורק. שליווה אותי בתהליך. המפגש עם הדבורים בצורה הזו היה להתחבר מחדש לטבע, לאיך אני תופס את הטבע ואת בעלי החיים, הבנה חדשה שכל מה שקורה בטבע יש לו סיבה והכל מתחבר אלינו בני האדם.
החיבור הזה היה כל כך מרגש שלא הייתי עסוק בלחשוש מהתגובה של הגוף שלי. העקיצות כואבות אבל לא מדי, ובשבועות הראשונים הגוף מגיב לעקיצות עם אדמומיות, חום נקודתי באיזור העקיצה וגירודים. לאחר כמה שבועות הגוף החל להתרגל. בכל פעם שעקצתי את עצמי גופי קיבל אנרגיה והתמלאתי באמונה שאני הולך לרפא את עצמי כך.
במשך רוב חיי הרגלתי שריפוי הוא משהו שמשיגים בבית מרקחת ופתאום לראשונה בחיי אני מבין את החיבור שלי לטבע וזה משנה אותי לגמרי.
במהלך החודשים בהם נעזרתי בדבורים ובחומרים שהם מייצרות השתניתי לחלוטין והתחזקתי. ובסופו של דבר גם ריפאתי את עצמי לחלוטין.
האם זה בזכות הדבורים? אני לא יודע להגיד אך אני משער שהיו השפעות מיטיבות רבות על המערכת שלי. בתור אחד שלקח תרופות הרבה שנים שפגעו לו במערכת החיסון, ובתור אדם שהרפואה המערבית אמרה לו שיהיה חולה כל ימי חייו, גם לאמונה יש כח משמעותי אדיר.
ועם זאת, כל אדם שרוצה לרפא את עצמו, שלוקח אחריות על חייו, נוקט פעולות ומתחיל לעשות אקטים של דאגה עצמית, כבר עושה משהו אדיר עבור הבריאות וההתפתחות שלו. וכשאלו קורים אדם לא יכול שלא לשנות רבדים אחרים בחייו. בעיקר שינויים באורח החיים ובתזונה. שלהם יש יכולת אדירה לשפר לנו את הבריאות עד כדי החלמה.
